הרגשתי רע על התמונה הלא-מי-יודע -מה מהרשומה הקודמת (על אף שהמתכון בעצמו בהחלט מפצה על כך,מילה שלי!) אז הרגשתי צורך לצ'פר במתכון נוסף,מעולה אף הוא, מלווה בתמונות מעוררות תיאבון.
הסיפור של הפיצה הזאת מתחיל בלידה של הנסיך.אחרי שחזרנו הביתה היה קשה לי לבשל-לא בגלל שלא רציתי,אלא בעיקר מאחר וכל פעם שהייתה לי שנייה פנויה האפרוח החליט שהוא רוצה לינוק.נהיה לנו מן ריטואל שאני הייתי יושבת על הספה ומניקה,ותוך כדי שולחת הוראות קפדניות לבעל-שבינתיים נאלץ להשתלט על המטבח ("אוקיי,עכשיו תוסיף חצי כפית פפריקה...חצי כפית!לא לפי העין!").כמובן שסיטואציות מעין אלו לא קיימות רק אצלנו, ולדעתי זה קורה אצל רוב זוגות ההורים הטריים. בשבת הראשונה שהיינו בבית אחרי הלידה קיבלנו אוכל מהשכנים, ואני מכירה מקומות שבהם מבשלים ליולדות שבועיים שלמים, אבל מגיע הרגע שצריך להסתגל למצב החדש וללמוד להתמודד עם תינוק בנוסף לכל מה שלקחנו על עצמנו לפני כן.אני חלילה לא רוצה שיישמע שהבעל לא עוזר במטבח-להפך,אם הייתי נותנת לו הוא היה יכול להיות בשלן לא קטן אבל אני מדירה אותו משם בעיקר כי זה כיף לי.
אז איפה היינו?אה כן-אחרי הלידה,בניסיון לבשל ולגדל את הילד בו זמנית.
כשמלאו למלאך חודשיים, קיבלתי טלפון משירי, חברה שהתנצלה שלא הכינה לי כלום ללידה ושאלה אם שייך עדיין להביא משהו הערב."ברור!!!!"כמעט צעקתי.לאחר כמה שעות הייתה מונחת על השולחן שלנו תבנית גדולה של פיצה.היא הייתה כל כך טעימה,והיה לי כל כיף לקבל אותה,ומיד באותו היום ביקשתי ממנה את המתכון.מאז אני מכינה אותו בערך פעם בשבוע (עם שינויים קלים,כרגיל).המסקנה מהסיפור היא שעדיף מאוחר מאף פעם,ושמחוות חברתיות (במיוחד כאלה הכוללות פיצה) הן תמיד רצויות.
פיצה זה דבר נהדר להכין בבית: היא הרבה יותר בריאה ממה שאתם מזמינים בפיצרייה או מה שאתם מוציאים מהמקפיא,זולה הרבה יותר מהנ"ל,מודולרית לחלוטין,מתאימה לילדים ולמבוגרים והחומרים הם זמינים יחסית.הבצק הזה אומנם דורש שתי התפחות,ולכן זה אומר שצריך להיערך מראש,אבל תאמינו לי שזה שווה את זה.אם תכינו את הבצק באזור השעה 14:00,תלושו ותתפיחו שוב באזור השעה 16:00(כמובן שבין לבין אתם יכולים לעשות כל מה שעולה על רוחכם ואכן רוב זמן ההכנה זה ההתפחה ולא דורש התעסקות מצידכם), ובאזור 18:00 תרכיבו הכל יחד: באזור השעה 19:00 תהיה לכם ארוחת ערב טעימה,משביעה,ריחנית ואפילו די בריאה.
מרכיבים לבצק:
2 ושליש כוסות קמח
כף שמרים יבשים
כפית מלח
כפית סוכר
כוס מים פושרים
מערבבים את כל החומרים בקערה ולשים מספר דקות עד לקבלת בצק אחיד.מתפיחים עד להכפלת הנפח,לשים שוב ומתפיחים פעם נוספת.לשים פעם שלישית ומרדדים על תבנית תנור מכוסה בנייר אפיה משומן בתרסיס שמן.
אתם כמובן יכולים להוסיף איזה רוטב שאתם רוצים (רק לא קטשופ!איכס!)-קנוי,ביתי וכו' אבל אם בא לכם רוטב ממש פשוט וטעים הנה מה שאני מכינה:
מרוקנים קופסה קטנה של רסק עגבניות (100 גרם) לתוך קערית,ממלאים את קופסת הרסק הריקה במים ומערבבים את המים עם הרסק.מוסיפים קמצוץ סוכר (לרסק עגבניות יש נטייה להיות קצת מר ולכן אני תמיד מוסיפה קצת סוכר לכל דבר שמכיל רסק) ומערבבים שופכים על הבצק ומשאירים שוליים.
בשלב הזה אני אוהבת לזרות על הפיצה אורגנו יבש ושום גבישי-מוסיף המון!
כאן מגיע החלק החשוב והכאוב של פיצה בחברה הישראלית-
אני הולכת להגיד (הממ...לכתוב) משהו שאולי לא ימצא חן בעיני חלקכם אבל אני חייבת להוציא את זה החוצה:
פיצה אמיתית מכינים עם גבינת מוצרלה ולא עם גבינה צהובה!!!!!
אוקיי,הוצאתי את זה החוצה,אתם עדיין פה?מצוין.ככה: בגבינה צהובה יש צבעי מאכל וחבל.מוצרלה היא גבינה מעולה והרבה יותר בריאה ואותנטית לצרכי פיצה.תוספת של עוד כמה שקלים שממש שווה את זה מבחינת האיכות,הטעם והבריאות.
בכל מקרה,אני מוסיפה בערך 100 גרם גבינה אבל יצא לי להבין שרוב העולם אוהב יותר גבינה אז כמובן שתוסיפו כאוות נפשכם.
כמובן שגזרת התוספות זה לגמרי "פינת ההתפרעות של יעל",אנחנו לאחרונה אוהבים את הפיצה שלנו עם בצל ופלפלים קלויים-עד לא מזמן סתם חתכנו גמבה על הפיצה אבל פעם אחת היו לנו פלפלים קלויים (ביתיים כמובן,מתכון בהזדמנות) במקרר אז הוספנו אותם והם ממש שידרגו את התוצאה הסופית.
אז אחרי ששמתם גבינה ותוספות מכניסים את הפיצה ל-200 מעלות ל-25 דקות או עד שהגבינה נמסה והפיצה שחומה.
בתאבון!
נ.ב.למי שהתוהה למה אין שמן במתכון-אז זהו שבמתכון המקורי היה שמן אבל פעם אחת שכחנו אותו וגילינו שהוא ממש לא חסר!יוצא מעולה גם בלי!מי שממש מתעקש יכול למרוח שמן זית על הבצק לפני שמורחים את הרוטב אבל לא חבל על הבריאות?
נ.נ.ב.תתחברו אליי בפייסבוק!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה